פסק-דין בתיק ת"א 3519-09

התנגדות הנתבעת לביצוע שקים שהגיש התובע להוצל"פ בטענת "שקים טובה".

רקע

1.        הנתבעת, גב' חנה תנעמי (להלן: " חנה") הזמינה קבלן שיפוצים, עופר בן אבוט (להלן: " עופר") לביצוע עבודות שיפוצים בביתה. בתמורה לשירות שקיבלה, מסרה היא כתשלום שקים מפעם לפעם, בסדרי גודל כספיים דומים לשקים נשוא ההתנגדות. בין השקים שמסרה לעופר, היו שני שקים ע"ס 20,000 ש"ח כל אחד, כאשר מועד הפירעון בהם היה: הראשון 15.4.04 והשני 10.6.04, (להלן: " השקים"). השקים הוסבו ע"י עופר לצד שלישי, הוא התובע מר אביעם עמי (להלן: " עמי"). ביום 9.8.09, התקבלה התנגדותה של חנה לביצוע השקים, בטענה אחת בלבד, טענה ולפיה השקים נמסרו לעופר כשטרי טובה בלבד, (בהחלטת כב' הרשמת, כתוארה אז, איילת גרבי).

לטענת חנה, בסוף חודש מרץ 2004, בשל מצוקה כספית בה היה מצוי עופר, נאותה היא לסייע בידו ומסרה לו שני שקים. טוענת חנה כי האמינה שהשקים ישמשו לביטחון ולאחר מכן, עופר יחזיר לה את השקים. מנגד, העיד עמי כי הינו בעל עסק לחשבונאות, ועופר שהיה לקוח שלו פנה אליו לקבלת סיוע שכן היה במצוקה כלכלית. עמי הסכים לקבל מעופר את השקים של חנה, שהיו כאמור ע"ס 40,000 ש"ח, ולתת תמורתם שלושה שקים בסך כולל של 37,400 ש"ח, ובכך הקדים המועדים שהשקים היו צריכים להיפרע, כלומר עסקת ניכיון ברווח של 2,600 ש"ח. השקים שנמסרו לעופר היו שלושה: הראשון, ליום 3.2.04 ע"ס 20,000 ש"ח. השני, ליום 29.3.04 ע"ס 9,400 ש"ח. השלישי, ליום 30.3.04 ע"ס של 8,000 ש"ח.

2.        כאן המקום להוסיף כי בדיון ובסיכומי הנתבעת עלו טענות באשר לחוקיות העסקה, ולכשרות התובע לבצע ניכיון שקים ללא רישיון וכן שאלות הנוגעות לצד הפיסקאלי של העסקה.  ב"כ התובע התנגד לטענות אלו בטענת הרחבת חזית. כאמור, רשות ההתנגדות שניתנה הייתה לסוגיה מצומצמת ולא מצאתי לאפשר הרחבת חזית.

האם הוכיחה חנה כי השקים נשוא תיק זה היו "שקים טובה"

3.        במהלך דיון ההוכחות נשמעו בבית המשפט חנה ועמי. הצדדים לא הביאו עדים נוספים. הצדדים הסכימו שלא ניתן היה לאתר את עופר ולזמנו לעדות.

עמי טען לקשיים בגרסתה של חנה. אין מחלוקת כי עופר ביצע עבודות שיפוצים עבור חנה החל משנת 2003 וצורפו על ידה העתקי שקים ששילמה לעופר עד וכולל פברואר 2004. עמי טוען כי עופר מסר לו שהשקים היו כחלק מהתשלומים על חשבון עבודות השיפוצים ולא כטענת חנה. כאמור, על חנה הנטל להוכיח כי השקים נשוא התיק נפרדים ונבדלים מהתשלומים ושאין מדובר בתשלומים מעותדים שלאור הסכסוך שהיה לה עם עופר, הספיקה לבטל אותם.

4.        חנה בתצהירה מציינת כי העבודות החלו בשנת 2003 ונמשכו עד יולי 2004, "באיטיות רבה" כלשונה ושנותרו ליקויים בעבודות. חנה צירפה קבלה מתחילת מאי 2004, על תשלום למהנדס ביקורת מבנים לצורך ליווי טענותיה כנגד עופר באשר לליקויי הבנייה שגרם. גרסת חנה שבסוף חודש מרץ, סמוך להזמנת מהנדס שיסייע לה כנגד עופר, הלכה היא לקראתו והפקידה בידו שני שקים ע"ס 20,000 ש"ח לתאריכים שונים על מנת לסייע לו כטובה, אינה סבירה. חוסר הסבירות מתחזק נוכח האמור בתצהיר ולפיו שילמה היא לעופר לפי התקדמות הבנייה, כלומר על פני הדברים, סבירה לא פחות ואף יותר, האפשרות שהשקים ניתנו על חשבון התקדמות הבנייה ולא כטובה כטענת חנה. העובדה כי מדובר בשני שיקים לתאריכים שונים בהפרש של חודשיים ביניהם, מחזקת נקודה זו.

חנה בחקירתה הנגדית אישרה שבינה לעופר היה הסכם לביצוע שיפוצים בכתב, אולם ההסכם לא צורף לתצהירה. לפיכך, מחדל זה צריך לשמש לחובתה, שכן חזקה על בעל דין שאם מונע הוא ראיה רלבנטית מטעמו, שהדבר הינו בשל כך שראיה זו אינה תומכת בטענותיו. אילו היה מוצג ההסכם בכתב, ניתן היה להשוות בין התשלומים ששילמה חנה ולבחון האם הסכום של 40,000 ש"ח הינו מעבר להסכם או בהתאם להסכם, אולם ראיה זו לא הוצגה ללא כל הסבר המניח את הדעת.

גרסתו של עמי מאידך הינה שמדובר בעסקה חד פעמית לסייע ללקוחו, שהיה זקוק לכסף אינה בלתי סבירה ומתיישבת עם העתקי השקים שצורפו ונפרעו כטענתו.

5.        שקלתי את טענות הצדדים אשר גרסאותיהם סותרות זו את זו. הנקודה היחידה בה מתיישבות הגרסאות הינה באשר לעופר אשר לשיטת שני הצדדים הונה אותם וגרם להם לנזק. באשר לגרסאות, כפי שפורט לעיל, בגרסתה של חנה, קשיים רבים. על חנה נטל השכנוע ויש להביא בחשבון כי בשל כך שעדותה הינה עדות בעל דין, יש צורך בסיוע, אולם לא רק שאין סיוע לגרסתה, אלא יש בה קשיים רבים. לפיכך, מסקנתי הינה שחנה לא עמדה בנטל השכנוע המוטל עליה ואינה משכנעת בטענותיה כי השקים נמסרו לעופר כשקים טובה ולא למטרה אחרת. לפיכך, דין התביעה להתקבל.

מעמדו של עמי כאוחז בעד ערך

6.        כאמור, דחיתי את טענת ההגנה שהותרה לחנה, לפיה השקים נשוא התביעה ניתנו כשקים טובה. למעלה מהצורך, גם אם הייתי קובע כי מדובר בשקים שנמסרו כשקים טובה, בהתאם לסע' 29 (א) לפקודת השטרות [נ"ח], עומדת לעמי החזקה ולפיה ניתן ערך תמורת השיקים. לחנה טענות כלפי עמי בהן טענות מסוג "קנוניה" שערך עם עופר אולם טענות אלו לא הוכחו. על פני הדברים, לא סתרה היא את חזקת הערך שניתן עבור השקים. לענייננו, ניתן ללמוד מהלכה ותיקה, הלכת שוירץ, ע"א 236/60 שמעון שוירץ נ' ברקליס פ"ד יד 2122 (27.9.60). הלכת שוירץ מעט שונה, שם דובר על התופעה שעדיין קיימת, "גלגולי שקים", כלומר עסקה שבה שני הצדדים מוסרים שקים זה לזה כשקים טובה, על מנת שלכל אחד מהצדדים יצמח יתרון מול נותן האשראי שלו. באשר לטענת העדר הערך, קבע השופט זוסמן וכלשונו:

"אין צורך להאריך את הדיבור על כך ש"ערך" כמשמעותו בפקודת השטרות, אינו כסף מזומן בלבד. למעשה, כאשר נתן מורגנבסר בעד השקים האמורים שקים אחרים, נתן ערך בעד השקים. הייתה זאת עסקת חליפין שעניינה מסמכים סחירים, ובה ניתן שיק תמורת שיק אחר...אין ספק בכך שמסמך סחיר עשוי לשמש תמורה או ערך בעד מסמך סחיר אחר".

ובהמשך:

"והנה, כאשר מסר מורגנבסר את השקים לבנק המשיב, הוא קיבל "קרדיט" בעדם. הלא זאת היא המטרה המוצהרת של הוצאת מסמך שכזה וגלגולו, היינו לאפשר לאדם אחר לקבל כסף בעדו, ומשקיבל, אין מוציא המסמך יכול לקבול על כך, שהאוחז נהיה לאוחז בעד ערך. לשם כך נולד המסמך הלזה".

כלומר, ערך יכול להיות לא רק במתן אשראי בנקאי אלא בעצם מתן מסמך סחיר נגדי. גם בענייננו, לשיטת חנה, המטרה בשלה מסרה את השקים הייתה על מנת שעופר יקבל "ערך", כפי שהעיד עמי, אשר משך ומסר שקים מחשבונו לעופר, שקים שנפרעו, עדות המתיישבת עם טענותיה של חנה. כלומר, גם אם חנה הייתה עומדת בנטל השכנוע להוכחת "שקים טובה", היה עליה להתגבר על החזקה ולפיה עמי אוחז לכל הפחות בעד ערך, ובמיוחד לאחר שנתן שקים במקום השקים שקיבל, שקים שנפרעו.